אבירמה גולן 02:00 12.05.2014 

הקוטג' היהודי 

קשה לדעת מתי בדיוק נהפכה גבינת הקוטג' של "תנובה" מעיסה לבנה במרקם אווילי ואחוז סידן נמוך 

לסמל הישראליות המדומיינת. ברור רק, שהפרסומאים שעיצבו את הווילה וגג הרעפים האדום שלה 

בשדה הירוק ידעו היטב לאיזו כמיהה מקומית הם מכוונים. ה"קוטג'", שם נרדף לבקתה רעועה בכפר 

אנגלי נידח, נהפך בישראל לווילה יוקרתית. מה שנחשב באירופה למזון דיאטטי תפל נהפך כאן למצרך 

נחשק, במחיר שערורייתי, המקנה לו יוקרה מזויפת ודימוי כוזב. 



זה שנים שתנובה סוחטת מהצרכנים סנטימנט נוסטלגי, בפרסומות שנראות כמו ציור ילדותי תמים, עשוי

מרצף תמונות מילדות מסוימת מאוד: החבר'ה מהשכונה הקטנה, שכולם מכירים בה את כולם. כלומר,

לא ערבים, לא מזרחים מובהקים, לא רוסים, לא חרדים ולא עניים, זקנים, או נכים. זוהי תמונת המראה

של השאיפה הישראלית העכשווית: כלפי חוץ – וילה בג'ונגל, הסתגרות מהמרחב המזרח תיכוני ודבקות 

בחלום אמריקאי סטרילי. כלפי פנים – "לחיות עם אנשים כמוך": חיים בקהילות מגודרות, מובדלות 

מהרחוב ומהחברה המעורבת, רצוי בבית פרטי באזור כפרי ולא במקום שבו מתגוררת רוב האוכלוסייה 

בארץ ובעולם – דירה בבית משותף בעיר. 



מסע היחצ"נות הזה הופעל במלוא הכוח דווקא מהרגע שקואופרטיב החקלאים נמכר ל"איפקס", קרן הון 

סיכון בינלאומית, שמרכזה בלונדון, ואין לה שום עניין בתעשייה או בגבינה, אלא ברווחים. קודם היא 

העלתה את מחיר הקוטג' בלי לעשות חשבון לאיש, ועכשיו היא עומדת למכור את תנובה לסין. הממשלה,

המתלהבת מהעסקה, שכחה לספר, שאיפקס תשלם את המס על הרווח מהמכירה בבריטניה, ולא כאן,

וכי גם הסינים – כלומר, ממשלת סין – לא באמת משקיעים בישראל, אלא חוזרים על מה שעשו באפריקה 

ובדרום אמריקה: קונים ידע וטכנולוגיה להגברת התעצמותם. 

מהעסקה המפוקפקת הזאת שום אזרח ישראלי לא ירוויח ולו אגורה אחת, ואילו המדינה רק תפסיד. 

בעיקר את ריבונותה. סביר להניח, שראש הממשלה, בנימין נתניהו, אינו מתרגש ממכירת תעשייה 

מקומית למעסיקה, שיחסה לזכויות אדם בכלל ולעובדים בפרט ידוע לשמצה. אבל איך נמחקו מתודעתו 

הקשרים החמים של סין עם איראן? הייתכן שאין הוא רואה את הסיכון שבהעברת השליטה בנכסים 

אסטרטגיים ולאומיים, כטכנולוגיות ייצור, קווי תחבורה, שטחי נמלים ועוד, לממשלה זרה, לא הכי דמוקרטית 

בעולם? ומה על הפגיעה ביחסינו עם ארצות הברית? 



תמוהה העובדה, שבנוסף למביני דבר בסיכונים מדיניים, כראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, כל 

המתנגדים לעסקה נמצאים בשמאל, ואילו הימין, שהיה אמור להתקומם על הפגיעה בריבונות המדינה, 

ממלמל משהו על שוק גלובלי והקדמת תרופה למכת החרם האירופי. כי מה שחושף כאן הימין הוא 

העיקרון שמוביל אותו כבר שנים: הוויתור על המדינה. כשם שהניח לרבנים החרד"ליים בהתנחלויות 

להכתיב לחברה הישראלית זהות גלותית־יהודית מסתגרת ובדלנית, כך, בתירוץ הגלובלי, הוא מפקיר את 

ישראל להון ושלטון חיצוניים.


הבית בעל הגג האדום, שהתחיל כזיוף ממוסחר של ישראליות, ישלים את הסיבוב לאחור ויגמור את הקריירה כסוחר קטן המחפש פריץ לחסות בצלו, משולל ריבונות, נתון לחסדי זרים. 


מודעות פרסומת